מירב עלמה סבר טוענת שנשים חרדיות מחונכות למצייתנות עיוורת בלי כלים ביקורתיים, בעוד שגברים חרדים לפחות נחשפים למחלוקות הלמדניות. המדינה, לטענתה, מממנת מיליארדים לשימור הבורות והאקסטריטוריה החרדית, וחלק מהכסף מגיע לארגונים כמו 'שמורה במבול' שמייעצים לנשים חרדיות לא לדבר עם חילונים. היא תוקפת גם את הציבור הליברלי-חילוני על כך שהתעלם שנים מהמצב, ומזהירה שמבלי הפסקת הסובסידיות ישראל צועדת לקריסה כלכלית וחברתית.
Key Moments
מירב עלמה סבר
“הגוף שלי היה בסך הכל מתקן נסיעה של הראש כאילו זה מי ידע כאילו”
מירב מתארת את חוסר המודעות שלה לגופה ולמשיכה רומנטית בתקופת הדייטים בשידוכים
“פרסמתי שעברו חצי מיליון שקל ממשרד ההתיישבות לארגון בשם שמורה במבול שכל מטרתו לשלוח מיילים לנשים שעובדות בתל אביב בהייטק ולשמור עלן שהם חס ושלום לא יתקלקלו”
מירב חושפת שכספי מדינה מממנים ארגון שמרתיע נשים חרדיות עובדות מלהתקרב לחילונים
מירב עלמה סבר היא כתבת תחקירים וסופרת שגדלה בחברה החרדית בבני ברק. היא כתבה טורים בעיתון 'יתד נאמן' על עולם השידוכים מזווית של רווקה חרדית, ולאחרונה הוציאה ספר לציבור הכללי. עלמה סבר ידועה בתחקיריה על החברה החרדית, ופועלת לחשיפת הפערים בין האידאולוגיה הדתית לבין המציאות בשטח.
Takeaways
1
כספי מדינה מממנים שימור בורות חרדית מירב עלמה סבר חשפה שחצי מיליון שקל ממשרד ההתיישבות הועברו לארגון 'שמורה במבול', שתפקידו לשלוח מיילים לנשים חרדיות שעובדות בהייטק בתל אביב ולמנוע מהן להתחבר לחברה החילונית. בנוסף, המדינה מממנת 'ישיבות נושרים' — מוסדות שמטרתם לשמור על בחורים שרוצים לעבוד ולהתגייס בתוך המערכת הישיבתית. זוהי סתירה מובנית: המדינה גם מנסה לגייס חרדים וגם מממנת את הגופים שמונעים זאת.
2
עולם הישיבות הממומן הוא המצאה של 70 שנה בגלות, בחורי ישיבה נאלצו לאכול 'ימים' — ארוחות שהקהילה העניקה להם בנדבה — ולא נסמכו על קופת הציבור. המודל הנוכחי שבו המדינה מממנת ישיבות בהיקף של מיליארדים הוא תופעה חדשה שנוצרה בישראל אחרי קום המדינה, בחסות הסכמים פוליטיים. מדובר בהמצאה שאין לה אחיזה היסטורית ביהדות הגלותית.
3
נשים חרדיות קנאיות יותר מהגברים בגלל שגברים חרדים לומדים גמרא ומכירים מחלוקות הלכתיות, יש להם 'קריצה' — מודעות לכך שלא הכול שחור-לבן. נשים חרדיות, לעומת זאת, מקבלות את השורה התחתונה כ'תורה למשה מסיני' ולכן הן הקנאיות והמבקרות הנוקשות ביותר כלפי מי שיוצאת מהמסגרת. זה מסביר מדוע המתנגדות החריפות ביותר לרפורמות בחברה החרדית הן דווקא הנשים.
4
יציאה מדת היא טראומה, לא רק שינוי דעה מירב מסבירה שאפילו לאחר שהגיעה שכלתנית להחלטה שהשיטה שגויה, גופה ועצביה ממשיכים להגיב כמו מי שנמצא בשבי. להבין בשכל שמשהו לא נכון אינו מספיק כדי להשתחרר — יש לתהליך עלות נפשית שנמשכת שנים. זה מסביר מדוע 'להראות לאנשים עובדות' לא ממש עובד כאסטרטגיה לשינוי חברתי בקהילות סגורות.
5
הציבור החילוני התעלם כשעוד אפשר היה לפעול מירב מצביעה על כך שפסיכולוגית שלה בתל אביב לא ידעה מה זה 'חוק הרחבת צמחות בתי הדין' — חוק שמשפיע ישירות על נשים חרדיות. הציבור הליברלי ראה את החיים בבני ברק כבעיה נפרדת ממנו, ולכן לא לחץ על מנהיגיו לפעול. כעת, כשהמצב מגיע לרף משבר, הפעולה קשה הרבה יותר מאשר אם היו פועלים עשור קודם.