פרופ׳ הלל כהן מסביר כיצד אירועי תרפ״ט (1929) — ובמיוחד פרשת שמחה חינקיס שרצח משפחה ערבית בתל אביב ויצא כגיבור — מגלמים מנגנון פסיכולוגי אוניברסלי שבו כל חברה מחבקת את מי שנלחם למענה ומכחישה את פשעיו. הסכסוך לא התחיל ברגע אחד אלא הסתאב בהדרגה: עליית העלייה השנייה עם ערכים סוציאליסטיים וחירות האישה יצרה חיכוך תרבותי-דתי שהתלקח לאלימות ב-1929, ויישוב שלם נאלץ לבחור צד. שני הצדדים חיים עם נרטיב שונה לחלוטין מהמציאות האובייקטיבית, ורק מי שחי בתוך שני העולמות — כמו כהן עצמו — יכול לחבר בין החוויות.
Key Moments
הלל כהן
“לפני שבועיים שלושה הייתה לי הזמינו אותי להרצאה באוניברסיטת נזח בשכם הרצאת זום כן גם הסטודנטים פחות מגיעים לשם והשיחה הייתה על ציונות באופן כללי אבל גם על הסכמי אוסלו וזה פשוט מדהים לראות איך באופן חותך סטודנטים כולם דוקטורנטים זה סטודנטים מתקדמים כולם משוכנעים שישראל היא החראית היחידה לזה שהסכמי אוסלו קשלו”
כהן מתאר שיחה עם דוקטורנטים פלסטינים שמכחישים כל אחריות פלסטינית לכישלון אוסלו
“הסיפור של סמחה חינקיס שמחה חינקיס הוא שוטר יהודי עולה מאוקראינה כמדומני בתחילת שנות ה-20 הוא מתגייס למשטרה הבריטית כאיש ההגנה הוא גם שחקן כדורגל בהפועל תל אביב אז הוא בעצם בלב המיינסטרים היישובי של אז”
כהן מספר את סיפורו של שמחה חינקיס, שוטר יהודי שנכנס לבית ערבי ביום אחרי טבח חברון וירה בבני המשפחה
“הוא מובא למשפט והוא נידון למוות על ידי הבריטים ואז א הסוכנות היהודית והגנה מגישים ערעור א ובערעור הם משחדים את הטובע והתובע אומר בעירעור אוקיי זה לא רצח בכוונה תחילה זו הריגה ולכן עונש המוות שלו מוסר הוא נידון למעשר עולם אחרי כמה שנים הוא משוחרר”
כהן מתאר כיצד הסוכנות היהודית שיחדה את התובע כדי להפחית את עונשו של חינקיס מגזר דין מוות
“נכון וזה זה דבר שהוא די אתה מכיר את הביטוי בארמית סדנ דארח הדו התשתית של העולם מזה הרגשות של אנשים האופן שבו חברות פועלות זה מאוד דומה והעניין הוא של לחבק את מי שסיכן סיכן את החיים למענחה או לכאורה אפילו סיכן את החיים למענך גם אם הוא שפך דמים גם אם הוא הרג נשים וילדים זה בעצם מהעולם שבו אנחנו חיים”
כהן מסביר את המנגנון האוניברסלי שבו חברות מחבקות לוחמים גם כשהם הרגו חפים מפשע
“הם עובדים ביחד ממפעל גפרורים הם אחים למאבק הם אוכלים ביחד ארוחות צהריים מי אוכל את זה מי אוכל את זה הם מבלים ביחד אתה יודעם לא פיקניקים אבל הם ביחד לסיטואציה שבה הם אומרים אח תיזהר אני בא לשחוט אותך זה המילים שמצוותטות שם ואני אומר מה”
המארח מתאר כיצד עובדים יהודים וערבים ממפעל גפרורים שהיו אחים למאבק הסוציאליסטי איימו זה על זה בעת אירועי תרפ״ט
פרופסור הלל כהן הוא היסטוריון ישראלי ממכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים, המתמחה בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא מחבר הספר 'תרפ״ט: שנת האפס של הסכסוך היהודי-ערבי' ועוד מספר ספרים על יחסים בין יהודים לערבים. כהן גדל בסביבה שבה נחשף מגיל צעיר לשני הצדדים של הסכסוך, כולל שנות עבודה כפועל בניין עם פלסטינים וביקורים במחנות פליטים.
Takeaways
1
עובדים יהודים-ערבים הפכו לאויבים ברגע עובדים יהודים וערבים ממפעל גפרורים ביפו היו אחים למאבק הסוציאליסטי, אכלו יחד ועזרו זה לזה בשביתות — ובאירועי תרפ״ט איימו זה על זה בשחיטה. זה מראה עד כמה מהירה יכולה הייתה ההיפוך מסולידריות מעמדית לאלימות לאומית. הלאומיות גברה על מעמד בדיוק כפי שגברה על פועלים גרמנים וצרפתים במלחמת העולם הראשונה.
2
חברות מחבקות רוצחים כשהם לוחמים בשמן פרשת חינקיס מדגימה עיקרון אנושי אוניברסלי: כשאדם מסכן את חייו למען הקבוצה — גם אם הרג נשים וילדים — החברה מכחישה את פשעיו ומציגה אותו כגיבור. זה נכון לא רק לצד הישראלי אלא גם לצד הפלסטיני, ולכל חברה בעולם. הרב קוק, הסוכנות היהודית וכלי התקשורת כולם הצטרפו לנרטיב ההצלה של חינקיס ללא כל ביקורת.
3
חוויית שטח מוקדמת משנה תפיסת הסכסוך לכל החיים כהן עבד כפועל בניין עם פלסטינים וביקר במחנות פליטים מגיל 15, וזה יצר קשר אנושי שמשפיע עליו עד היום. הוא טוען שהחוויה הראשונית — שאינה קשורה למאבק אלא לאירוח ופתיחות — יוצרת נכונות להקשיב. זה לא טביעה שאינה ניתנת לשינוי, אבל החוויה המוקדמת מקלה הרבה יותר על ראיית הצד השני.
4
עלייה שנייה ולבוש קצר עוררו את הסכסוך כאשר עלו לארץ בחורות סוציאליסטיות עם לבוש קצר, גברים ערבים מיפו החלו להציק להן, הגברים היהודים הגינו עליהן — וזה אחד הניצוצות שהצית את האלימות הקיצונית ב-1929. כהן מדגיש שהורמונים ומסורת פועלים יחד: אנשים אינם פועלים מתוך מסורת בלבד. זה ממחיש כיצד גורמים תרבותיים-מיניים יכולים להיות קטליזטור לסכסוך לאומי.
5
כל צד מחזיק נרטיב שונה לחלוטין מהמציאות דוקטורנטים פלסטינים באוניברסיטת נג׳אח בשכם משוכנעים שישראל בלבד אחראית לכישלון אוסלו ומתעלמים מהפיגועים של חמאס באותה תקופה. כהן, שחי בשני העולמות, רואה שגם הצד הישראלי עושה בדיוק את אותו הדבר — בוחר בנרטיב נוח ומשכיח עובדות לא נוחות. הפתרון אינו לבחור צד אלא לחבר את שתי החוויות.
6
מחיצה בכותל הפכה לסמל ריבונות ואיום שאלת ההפרדה בתפילה בכותל ב-1929 לא הייתה דתית בלבד — היא נתפסה על ידי המוסלמים כניסיון לשנות את הסטטוס קוו ולהשתלט על האזור, במיוחד על רקע ניסיונות לרכוש את שכונת המוגרבים. כהן מציין שמנחם בגין התנגד להפרדה ב-1968 וזכר תפילות משותפות בשנות ה-40. הסכסוך על הכותל לא היה על דת אלא על ריבונות.