הדיור הציבורי בישראל התמוטט: מרבע מכלל הדירות בשנות ה-70 לפחות מאחוז כיום, לאחר שהמדינה מכרה עשרות אלפי דירות ולא בנתה חלופות. חוק רן כהן, שאפשר לדיירים ממשיכים לרכוש דירות ציבוריות וייעד את ההכנסות לבניית דירות חדשות, הוקפא שוב ושוב על ידי חוק ההסדרים — וגרסתה המחודשת של ח"כ נעמל אזימי נפלה ביולי 2025. אנשים כמו סיגל, שעמדו בקריטריונים לזכאות, ממתינים שנים לדירה שלא מגיעה.
Key Moments
ירון הופמן-דישון
“אם היא לא הייתה עובדת כנראה שכן — אז סיגל המשיכה לשכור דירה ולהיקבר תחת חובות.”
הופמן-דישון מסביר את הפרדוקס שבו עצם העובדה שסיגל עבדה שלל ממנה את הזכאות לדיור ציבורי
ירון הופמן-דישון הוא חוקר במרכז הדאבה העוסק במדיניות דיור ודיור ציבורי בישראל. סיגל היא אם חד-הורית לשלושה ילדים שעבדה בשתי עבודות במקביל ועדיין לא הצליחה לממן דירה בשוק החופשי. שניהם מספקים פרספקטיבה משלימה — האקדמית והאישית — על משבר הדיור הציבורי בישראל.
Takeaways
1
לעבוד זה לאבד זכאות לדיור הפרדוקס המרכזי של מערכת הדיור הציבורי בישראל: מי שעובד ואינו מקבל השלמת הכנסה — לא זכאי לדיור ציבורי. סיגל עבדה בשתי עבודות ושנים נדחתה; רק כשהקורונה פגעה בפרנסתה והיא החלה לקבל השלמת הכנסה, נהפכה לזכאית. המערכת מענישה יציאה לעבודה.
2
חוק רן כהן הוקפא בכוונה, לא בשגגה חוק זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי (1998) הוקפא שוב ושוב דרך חוק ההסדרים, בו בזמן שמשרד השיכון המשיך למכור דירות ציבוריות — בלי להבטיח שהכסף ישמש להרחבת המלאי. כ-16,000 דירות נמכרו בתקופת הפשרת החוק, אך פחות מ-4,000 דירות חדשות נבנו בתמורה.
3
רבע מהדירות היו ציבוריות — היום פחות מאחוז בשנות ה-70 כמעט 25% מהדירות בישראל היו דיור ציבורי; כיום השיעור נמוך מאחוז. הצניחה נבעה ממכירת הדיור הקיים לדיירים (קמפיין עמידר בשנות ה-80) מבלי לבנות חלופות. להשוואה: הולנד ואוסטריה עומדות על 20%, וארה"ב הקפיטליסטית על 5%.
4
זכאות לדיור ציבורי לא מבטיחה דירה להיות מוכרז כ'זכאי' לדיור ציבורי בישראל אינו מוביל אוטומטית לקבלת דירה — המלאי לא גדל, והתור ארוך שנים. סיגל קיבלה זכאות ב-2020 ועדיין ממתינה; בינתיים בנה הבוגר ייצא ממעגל הזכאות כשיסיים שירות צבאי, ומספר הנפשות שלה ירד מתחת לסף.
5
סיבסוד שכר דירה דוחף מחירים מעלה משרד האוצר מסרב להעלות את סכומי הסיוע בשכר דירה בחלקו כי הגדלת הסיוע לכל כך הרבה זכאים תדחוף את מחירי השכירות בשוק החופשי כלפי מעלה — ובכך תבטל את עצמה. זהו כשל מבני: זרימת כסף ציבורי לשוק פרטי לא יוצרת יציבות אלא אינפלציה בשכירות.
6
הדיור הציבורי נולד כמכשיר דמוגרפי, לא סוציאלי בניגוד לאירופה, שם דיור ציבורי נועד להבטיח מגורים למעמד הפועלים, בישראל הוא שימש קודם כל ליישוב עולים ועיצוב דמוגרפי של הפריפריה. הבדל זה בראשית מסביר מדוע ישראל מעולם לא פיתחה תפיסה סוציאל-דמוקרטית של דיור ציבורי כזכות אוניברסלית.