ישראל נכנסת למערכת בחירות כשהיא חשופה לרשתות השפעה זרות מאיראן, רוסיה וסין — ולפחות 46 רשתות כאלה כבר זוהו. האיראנים, שלמדו מהרוסים, פועלים על שסעים קיימים כמו הרפורמה המשפטית ועניין החטופים, ואפילו שלחו זר אבל למשפחת לירי אלבג כדי לזרוע כאוס. ישראל מתמודדת עם כל זה עם חוק תעמולה מ-1959, ואין גוף ממשלתי אחד שאחראי על הנושא.
Key Moments
דודי סימנטוב
“מי שמתחיל במערכת בחירות ואין לו את התשתיות ולא יצר למעשה יכולות, השפעה והתערבות לאורך שנים, הוא לא במשחק.”
סימנטוב מסביר שהתערבות זרה מחייבת הכנה שנים מראש ולא מתחילה ברגע הבחירות
דודי סימנטוב הוא סגן אלוף במילואים וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). הוא משמש גם כסגן ראש המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין במרכז למורשת מודיעין. סימנטוב עוסק זה שנים במחקר ההתערבות הזרה במרחב הדיגיטלי, ובמיוחד בניסיונות איראן, רוסיה וסין להשפיע על השיח הציבורי בישראל.
Takeaways
1
הפימי הופך לדימי — הישראלים מפיצים בעצמם רשתות זרות אינן צריכות להגיע לכל אזרח ישראלי — הן צריכות רק לחדור למשפיענים ולפוליטיקאים שיפיצו את המסרים הלאה. רשת סנד שלחה מסר מזויף על חטיפת נתניהו ל-400 משפיענים; אחד העביר לערוץ 14, ומשם הגיע לקבינט. כשהתוכן עובר ידיים ישראליות, הוא מפסיק להיות 'זר' בעיני הצופים.
2
רשת סנד: 8.5% מכל טוויטר הישראלי רשת סנד, שהוקמה על ידי במאי מצרי המזוהה עם האחים המוסלמים ופועלת מטורקיה, אחראית לכ-8.5% מכלל הפעילות בטוויטר הישראלי — נתון שסימנטוב מתאר כ״פשוט מטורף". הרשת מגייסת אזרחים רגילים שמקדישים חצי שעה ביום, מספקת להם תסריטים ובוטים, ואינה דורשת ידיעת עברית.
3
המטרה היא כאוס, לא ניצחון מועמד ספציפי הרוסים ב-2016 והאיראנים בישראל לא חותרים בהכרח להבטיח ניצחון של מועמד מסוים — הם רוצים לשבור את האמון הציבורי במוסדות ובתהליך הדמוקרטי. ביטול הבחירות ברומניה בעקבות ג'וגסקו הוכיח זאת: גם הניצחון וגם ביטולו ייצרו כאוס ואי-אמון. המטרה היא החלשת המדינה, לא קידום מדיניות.
4
ישראל מוגנת על ידי חוק תעמולה מ-1959 בעוד האיחוד האירופי פיתח רגולציה, מנגנוני ניטור וגופי חברה אזרחית ממומנים להתמודדות עם אפימי, ישראל נסמכת על חוק שנחקק לפני עידן האינטרנט. אין גוף אחד שמתכלל את השב"כ, מערך הסייבר, משרד המשפטים וועדת הבחירות. ארגונים כמו פייק רפורטר פועלים אך ורק על תרומות.
5
פוליטיקאים לא ממהרים לחסום כלים שהם עצמם משתמשים בהם הסיבה העיקרית לחוסר פעולה ממשלתי אינה מחסור במשאבים — אלא ניגוד אינטרסים. הפוליטיקאים עצמם משתמשים ב-AI ובבוטים לעיצוב שיח, ורגולציה נגד אפימי תפגע גם בפרקטיקות הדימי שלהם. כפי שמסכם סימנטוב: ״אולי נוח להם החופש הזה שאין חוק״.
6
אפימי מתחיל שנים לפני הבחירות מדינות כמו איראן ורוסיה לא מתחילות לפעול בבחירות עצמן — הן בונות תשתיות שנים קודם. האיראנים התאמנו על ממשלת בנט-לפיד, על מחאת ההפגנות, ורק אז השתמשו ביכולות שצברו במערכות הבחירות. מי שמצטרף למשחק ברגע האחרון, לא במשחק.
7
אוריינות דיגיטלית היא ההגנה האזרחית הזמינה היחידה בהיעדר מדיניות ממשלתית, ההמלצה המעשית היחידה שעולה מהפרק היא שכולנו כצרכני מידע צריכים להיות ספקניים יותר. יש לבדוק מקורות, לזהות פרופילים חשודים ולא לשתף מידע לפני וידוא. זהו צעד הכרחי אך לא מספיק ללא מעורבות מדינתית.