לוחמים ישראלים שחזרו ממלחמת עזה ולבנון מוצאים בהומרוס — שנכתב לפני 3,000 שנה — תיאור מדויק של חוויותיהם: הפחד בקרב, אשמת השורד, ואי-היכולת לחזור הביתה. יותם כהן, פרמדיק שלחם בעזה, מגלה שהמסע של אודיסאוס הביתה — שלקח 10 שנים למרות שהמרחק היה ימים ספורים — הוא מטאפורה מדויקת לקושי שלו עצמו לחזור לשגרה. ד"ר עידו חברוני מתאר כיצד הקריאה בכיתה עם לוחמים שינתה את דרך הוראתו — הטקסט הפך מיצירה אקדמית לתיעוד חי של מציאות אנושית.
Key Moments
יותם כהן
“פוגעים לי כדורים מעל הראש כי אני רואה כדורים שורקים לי מעל הראש ואני מבין שאני סיכוי סביר שאני יכול למות כאילו זה עכשיו פיפטי”
יותם מתאר רגע קרב ספציפי בעזה שחיבר אותו לתיאורי הקרב באיליאדה
יותם כהן הוא פרמדיק ביחידה לוחמת שנלחם מאז 7 באוקטובר בעזה ובלבנון, וכיום סטודנט למדעי האסטרטגיה במרכז האקדמי שלם. ד"ר עידו חברוני הוא ראש התוכנית ללימודים הומניסטיים על שם לובל במרכז שלם, המלמד את קורס האיליאדה והאודיסאה כבר 13 שנה. הקורס, שמיועד לסטודנטים רבים מהם לוחמים ומילואימניקים, הפך לחוויה טיפולית של ממש בעקבות מלחמת 7 באוקטובר.
Takeaways
1
הומרוס כטיפול טראומה לאחר קרב הפסיכיאטר האמריקאי ג'ונתן שיי גילה שעבודה עם טקסטים של הומרוס עם בוגרי מלחמת וייטנם הצליחה לזהות היבטים של חווית המלחמה שאף שיטת טיפול מודרנית לא הצליחה. ספריו 'אכילס בווייטנם' ו'אודיסאוס באמריקה' הובילו את ד"ר חברוני לצפות שהטקסטים יפגשו את חוויית הסטודנטים הלוחמים — ומה שקרה עלה על כל ציפייה.
2
אשמת השורד היא אוניברסלית ועתיקה יותם מתאר את הרגע שבו ראה חברים הרוגים ושאל את עצמו 'מה עשיתי יותר טוב כדי להרוויח את ההזדמנות השנייה לחזור לחיים.' הוא מגלה שאודיסאוס חווה בדיוק את אותה אשמה בסצנת השאול — לפני 3,000 שנה. ההכרה שזו חוויה אנושית אוניברסלית, לא כשל אישי, היא עצמה מרפאת.
3
הגוף ישן תחת אש — ומסרב בבית יותם נרדם מספר פעמים במהלך קרב פעיל בעזה, ולא הצליח להבין את זה — אך ביום שחזר הביתה הפסיק לישון לחלוטין. קריאת האודיסאה חשפה לו מוטיב שינה עמוק: הגוף והנפש מחביאים את עצמם ברגעי סכנה כ'צו לנפש', ומשחררים את הטראומה רק כשהם בטוחים — דווקא בבית.
4
החזרה הביתה קשה מהמלחמה עצמה יותם כהן מדווח שהחודשים בעזה היו קשים, אך החזרה לשגרה — נדודי שינה, חוסר ריכוז, אי-יכולת לתקשר את החוויות — הייתה האתגר האמיתי. אודיסאוס לוקח 10 שנים לחזור למרחק של ימי הפלגה, ויותם רואה בכך מטאפורה מדויקת: המרחק הפסיכולוגי בין שדה הקרב לבית גדול בהרבה מהמרחק הגיאוגרפי.
5
שפה ספרותית פותחת את מה שאי-אפשר לבטא לוחמים שחוזרים ממלחמה חסרים מילים לתאר מה עברו — אין מסגרת שפתית לחוויות קיצוניות. ד"ר חברוני טוען שספרות נותנת את המילים, המטאפורות והמסגרות שמאפשרות לאדם תחילה לאגד את חוויותיו, ואז לתקשר אותן לאחרים — ובכך לצאת מהבידוד של 'אני האדם היחיד שחווה את זה בעולם'.
6
ה'יצירות הראשונות' הן מפתח לכל מה שאחריהן ד"ר חברוני טוען שאי-אפשר להבין שום יצירה מערבית רצינית — כולל כמעט כל סרט הוליוודי — מבלי להכיר את האיליאדה והאודיסאה. בישראל הן כמעט לא מוכרות, בניגוד לעולם האמריקאי. סרטי מאט דיימון — 'להציל את טוראי ריין', 'אינטרסטלר', 'המרסי' — כולם גרסאות לאותה נרטיב של הגיבור ששב הביתה.