טורקיה של ארדואן אינה עדיין אויבת ישראל אלא יריבה — אך ההשוואה לאיראן החדשה אינה חדשה: כבר בשנות ה-80 טורקיה כמעט ניתקה קשרים, וישראל מצאה מנוף דרך סוגיית רצח העם הארמני. היום הפערים עמוקים יותר: לישראל יש חלופות אסטרטגיות רבות יותר, ולטורקיה יש גישה ישירה לוושינגטון ללא תיווך ישראלי. נרמול אמיתי, אם יבוא, מותנה בחילופי שלטון בשני הצדדים.
Key Moments
אלדד בן אהרון
“חושב שזה דרמטי מדי להסתכל על זה ככה טורקיה היא מדינה בכל זאת שיש לנו קשרים שהולכים אחורה עשרות שנים בעצם במקום המדינה ונכון שבס שנים האחרונות היו הרבה מאוד משברים רטוריקה מאוד קשה אבל טורקיה עדיין לא ניצאת בקטגוריה שהיא אויבת של מדינת ישראל”
בתגובה לשאלה האם יש הצדקה לתפוס את טורקיה כאויבת ישראל
“ופה המודל הישראלי הגיע וזיאת ההזדמנות ואמר רגע אנחנו נלחמים בטרור הפלסטיני והטרור הארמני והפלסטיני יוצאים מאותה נקודה מדרום לבנון כי הPLO וקבוצות פלסטיניות אחרות אימנו את הטרוריסטים של הצד הארמני”
הסבר כיצד ישראל מצאה מנוף לשיפור היחסים עם טורקיה דרך המאבק המשותף בטרור הארמני
“הטורקים לחצו מאוד חזק על משרד החוץ הישראלי לבטל את האירוע הזה והדבר הזה הצליח בסופו של דבר התקיים כנס מאוד מצומצם הוא בסוף זז לתל אביב יד והשם בכלל לא תמכה בכנס הזה”
תיאור הלחץ הטורקי שהביא לצמצום הכנס הבינלאומי הראשון לשואה וג'נוסייד בירושלים ב-1982
“ההגעה של ארדואן שינתה את ה-DNA הטורקי במדיניות חוץ א מקצה לקצה כמעט הוא החליש את כל המוסדות במדיניות החוט של טורקיה היום ה היא הרבה נישענת על מה ארדואן רוצה ו חושב”
השוואה בין המצב האסטרטגי של שנות ה-80 לבין המציאות הנוכחית תחת שלטון ארדואן
“אני חושב שהמנוף העיקרי יהיה בהמשך אם יהיה שינוי בממשלה הישראלית ואולי גם שינוי משטר בטורקיה אחרי ארדן ויהיו גורמים קצת פחות או יותר בוא נקרא להם ממלכתיים ויותר מאוזנים אז יכול להיות שהיחסים הטובים או היותר קונקרטיים יחזרו”
תגובה לשאלה האם יש לישראל היום מנופים לנרמול הקשרים עם טורקיה
ד"ר אלדד בן אהרון הוא היסטוריון של יחסים בינלאומיים ומומחה ליחסי ישראל-טורקיה ולמדיניות החוץ של מדינת ישראל. הוא חיבר לאחרונה את הספר Israeli Turkish Relations at the End of the Cold War, שמספק הצצה נדירה לתקופות משבר ופיוס בין שתי המדינות. בן אהרון מנתח את הדינמיקה המורכבת בין ירושלים לאנקרה לאורך עשורים של עליות ומורדות דיפלומטיות.
Takeaways
1
ישראל השתמשה בהכחשת הג'נוסייד הארמני כמנוף דיפלומטי בשנות ה-80 ישראל סייעה לטורקיה לבלום הכרה בינלאומית ברצח העם הארמני — כולל הוצאת הנושא ממוזיאון השואה האמריקאי וביטול כנס ג'נוסייד בירושלים — כדי לקנות שיתוף פעולה ביטחוני. האבסורד: ישראל שקמה אחרי השואה מסייעת להכחשת רצח עם, ואותה טורקיה מאשימה אותה היום ברצח עם בעזה.
2
טורקיה בונה "מודל פרוקסי" מוסדי, לא מיליציות בירושלים חוששים שטורקיה מפתחת טבעת השפעה סביב ישראל דרך נוכחות רשמית ומוסדות — בעזה ובסוריה — ולא דרך מיליציות כמו המודל האיראני. בן אהרון משווה זאת לשלב המוקדם של חזבאללה בדרום לבנון באמצע שנות ה-80.
3
"הדרך לוושינגטון עוברת בירושלים" — כבר לא נכון בעבר טורקיה הייתה זקוקה לתיווך ישראלי כדי לגשת לוושינגטון. ארדואן בנה גישה ישירה לאדמיניסטרציה האמריקאית — במיוחד לטראמפ — ולכן המנוף הישראלי המרכזי שעמד בבסיס היחסים האסטרטגיים פג תוקפו.
4
הצבא הטורקי עצר את האיסלאמיזציה — בהפיכה ב-12 בספטמבר 1980 ביצע הצבא הטורקי הפיכה שמנעה את מפלגת מיליגורוש של ארבקן — מנטור רוחני של ארדואן — מלהוציא את טורקיה מנאט"ו ולחתוך את הקשרים עם ישראל. הצבא שמר על הקמליזם החילוני ופתח שיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל, במיוחד סביב הנושא הארמני.
5
דוקטרינת הפריפריה — מקור ברית ישראל-טורקיה ישראל בנתה את מדיניות החוץ שלה על חיבור למדינות מוסלמיות לא-ערביות (טורקיה ואיראן) כמעקף לעוינות הערבית. כשאיראן נפלה ב-1979 ישראל נשענה כמעט כולה על טורקיה — מה שהסביר את הנכונות לשלם מחירים דיפלומטיים גבוהים לשמירת הברית.
6
טורקיה יריבה, לא אויבת — עדיין למרות הרטוריקה החריפה של ארדואן מאז 7 באוקטובר, בן אהרון מסרב לסווג את טורקיה כאויבת ישראל. הוא מציין שהקשרים הכלכליים והמסחריים ממשיכים, ושהסלמה צבאית ממשית — אם כי אפשרית — עדיין לא במסלול ישיר.